בנק הפועלים בע"מ נ' ח'אטר

החלטה

התובע הגיש תביעה על סכום קצוב כנגד הנתבע על סך 34,950 ₪ בשל ערבותו להלוואה שנטל מר אבו סעדה זיד (להלן: "החייב").

כעולה מכתב התביעה, החייב נטל מהתובע הלוואה על סך 50,000 ₪ ביום 25/9/08 למטרת כיסוי חובות והתחייב לפרוע את ההלוואה ב- 24 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 30/10/08. הנתבע ערב להתחייבויות החייב כערב מוגן.

התובע הגיש כנגד החייב ואשתו, תביעה כספית ביום 12/8/10 וניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה ביום 12/10/10. ביום 4/1/12 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה מוצו ההליכים כנגד החייב וניתן לנקוט הליכים כנגד הנתבע, זאת לאחר שנקבע בהחלטה, כי הבקשה למיצוי הליכים הועברה לתגובת הנתבע, אך זה בחר שלא להגיש תגובה.

הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע התביעה, נתמכת בתצהיר. ביום 24/3/13 נחקר הנתבע על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, מכאן ההחלטה.

בקשה להארכת מועד:

אין חולק בין הצדדים כי במקרה דנן, הנתבע הגיש את ההתנגדות באיחור. מסירת האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נמסרה לאשת הנתבע ביום 7/3/12 וההתנגדות הוגשה ביום 6/5/12.

מאחר ומועד הגשת ההתנגדות נקבע בחיקוק, בית משפט רשאי להאריך את המועד, על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בענייננו, טען הנתבע כי הטעם לאיחור נעוץ במחלתו של דודו ששהה באותה תקופה בבית החולים והוא נאלץ לשהות בבית החולים לצורך הטיפול בדוד.

בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לא כל הזמן היה אצל דודו בבית החולים בצפת או ברמב"ם, אלא רוב הזמן, והיה מגיע הביתה פעם בשבוע או שבועיים, וכי הדוד נשוי ואב לבנות.

אני מוצאת שהנסיבות המתוארות ע"י הנתבע, שאף לא נתמכו במסמך כלשהו, לא היה בהן כדי למנוע ממנו לפעול ולהגיש כתב התנגדות במועד. אין מדובר במחלת קרוב משפחה מדרגה ראשונה, ולדוד היו אישה ובנות שמתבקש שהן אלו ששהו וטיפלו בדוד בתקופת מחלתו והנתבע לא היה המטפל היחידי בדוד. אין מדובר באיחור של יום או ימים בודדים כפי שהציג זאת הנתבע בבקשה, כאשר מסמכי התביעה הוגשו ע"י הנתבע לבא כוחו כבר בתחילת אפריל, וההתנגדות הוגשה מספר שבועות לאחר מכן.

אני מוצאת כי הטעם בפי הנתבע אינו נובע מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של הנתבע שלא יכול היה להיערך להן מראש, על כן אני קובעת כי אין בפיו של הנתבע טעם מיוחד כנדרש על פי התקנה לעיל, להארכת המועד להגשת כתב התנגדות, ודין הבקשה להארכת מועד להידחות.

עם זאת, אבחן את טענות הנתבע גם לגופו של עניין.

כתב ההתנגדות:

אין חולק כי הנתבע חתם על כתב הערבות להלוואה וכן חתם על טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן. הנתבע אישר בחקירתו כי הוא חתם על מסמך הערבות ואישר את חתימתו על גבי טופס גילוי מידע לערב.

בתצהירו, טען הנתבע כי בינו לבין החייב קיימת קירבה משפחתית, אך חזר בו מטענה זו בחקירה הנגדית וטען כי הוא רק חבר של החייב ואין ביניהם קירבה משפחתית.

הנתבע העיד על עצמו בתצהיר, כמו גם בחקירה, כי הוא בעל עסקים ולקוח ותיק של התובע ושהוא נמצא כל יום בסניף של התובע, שם מתנהל חשבונו וגם חשבון החייב.

טענת הנתבע כי לא ידע על מצבו הכלכלי של החייב עת חתם על הערבות, נסתרת ממסמך ההלוואה והערבות שם נכתב באופן מפורש שההלוואה ניתנת לכיסוי חובות והנתבע חתם בחתימת ידו ליד הסעיף הנושא את הכותרת "מטרת ההלוואה".

על פי ההלכה הנוהגת, "אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ראה ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק פ"ד מ"ד (1) 341).

טענה נוספת בפי הנתבע, כי עת שנודע לו בחודש מאי 2009 כי קיים פיגור בהלוואה, ביקש להשתחרר מערבותו והגיע לשם כך לידי הסדר עם התובע כי התובע יתן לאשת החייב הלוואה על סך 25,000 ₪ כדי לכסות את ההלוואה של החייב והתובע יפטור את הנתבע מערבותו. לטענת הנתבע, הלוואה כזו ניתנה לאשת החייב ביום 20/5/09 לצורך כיסוי יתרת ההלוואה של החייב.